כרטיס אשראי לישראל בע"מ נ' סטולר

החלטה

בפני בקשה לתיקון טעות בפסק דין, אשר הוגשה מטעם התובעת (להלן: "המבקשת").

פסק הדין ניתן ביום 26.7.2010 במסגרתו קיבלתי התביעה במלואה תוך שחייבתי את הנתבע (להלן: "המשיב"), בין היתר, לשלם למבקשת את סכום התביעה במלואו בצירוף מע"מ כחוק, ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

לטענת המבקשת, נפלו בפסק הדין שתי טעויות הטעונות תיקון.

האחת- בכתב התביעה לא התבקש להוסיף לסכום התובענה מע"מ.

השניה- בהתאם לסעיף 32 להסכם שנכרת בין הצדדים ולאור סעיף 8 לכתב התביעה יש לחייב המשיב בריבית הגבוהה ביותר הנהוגה בבנק דיסקונט לישראל על משיכת יתר במסגרת האשראי ולא כפי שנקבע בפסק הדין, קרי ריבית והפרשי הצמדה למדד.

מנגד, טוען המשיב כי הבקשה דעסקינן לוקה בחסר:

ראשית, בפסיקתא המצורפת לבקשה, לא פרטה המבקשת את סכום הריבית וסכום הפרשי ההצמדה הידועים עד למועד פסק הדין העתידים להתווסף לקרן החוב.

שנית, סעיף 32 להסכם בית העסק, אשר עותק חתום הימנו לא הוצג בבית המשפט, נוקב בסכום ריבית בשיעור חריג ובלתי סביר. נוכח נזקו של המבקש מן הראוי שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 ויורה על ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לשיעורים הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961.

שלישית, קבלות המלמדות על ההוצאות הנטענות לא נשלחו למשיב, הוצאה בעניין "ביצוע מסירה אישית" אינה ברורה והמשיב מבקש הבהרה.

לסיום, מציין כי הפיקדון שהופקד על ידי המשיב בראשית ההליך הועבר בהתאם להחלטת בית המשפט מתאריך 4.8.2010 לידי המבקשת ולפיכך יש לנכות סכום זה מההוצאות.

בתשובתה לתגובת המשיב - הנתבע, טוענת המבקשת כי בהתנגדות לבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב לא הועלתה כל טענה מטעם הנתבע נגד שיעור הריבית הנתבע לא כל שכן לא במהלך ניהול ההליך ובסיכומים.

בעניין העדר הסכם בית העסק חתום טוענת המבקשת כי טענה זו נדונה בפסה"ד ונשללה. המבקשת מבהירה לעניין הוצאותיה ב "ביצוע מסירה אישית"כי כוונתה למסירת אזהרה.

תגובת המבקשת הוגשה בלוויית אסמכתאות לעניין ההוצאות-אותן אני מקבלת.

מטענות המשיב עולה, כי אינו מתנגד מהותית לתיקון פסק הדין אלא שטוען הוא כי הפסיקתא לוקה בחסר לעניין פירוט סכום הריבית וסכום הפרשי הצמדה ידועים, צירוף קבלות המעידות על ההוצאות-שהוגשו ממילא בתשובה לתגובת מטעם המבקשת. כמו כן, מבקש הבהרה לסעיף 5 לפסיקתה-עליה הגיבה המבקשת בתשובתה. באשר לטענת המשיב לפיה הריבית המבוקשת חריגה ובלתי סבירה, ברי כי היה עליו לטעון טענה זו בכתב הגנתו משלא העלה כל טענה בעניין זה לא תישמע טענתו בשלב מאוחר זה ולאחר מתן פסק דין.

דיון והכרעה

סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 מאפשר לבית המשפט לתקן טעות בפסק דין. הסעיף מורה כדלקמן:

"81.(א)מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. "

בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוספוב, פ"ד לב(1) 667 התייחס בית המשפט העליון למהותה של שגגה, בהקשר להוראת העבר (תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג – 1963) יפים דבריו גם לפרשנות סעיף 81(א) דעסקינן:

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה עד לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה עד כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת. סיכומו של דבר, יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על-פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על-פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש".